שיטה מקובצת על בבא בתרא קס״א

1 מלמטה למעלה חתימי. ואם תאמר וליחוש דילמא כתב למעלה מן העדים בגליון שבצד למטה בסוף השטר והוא למעלה מהעדים מצד ב' מאי דבעי וימחוק שטר שכתוב בצד הלבן כו' ככתוב בתוספות לעיל במשנה. יש לומר דגאיז ליה כו'. ותימה אם כן כי פריך לעיל לרב הונא וליחוש דילמא זייף כו' אמאי לא משני דגאיז ליה לגליון כו'. ואמר ריב"ם דלא גאיז ליה שמניחו כדי לכתוב בו האשרתא דדיינים חותמים תחת הכתב ולא מאחריו תחת העדים כדתניא בתוספתא דמסכת שביעית שטר מקושר עדים חותמים מבחוץ והדיינים בפנים. ותימה ויעשה טיוט תחת השטר ואחר כך יכתוב האשרתא דאמרינן לקמן דייני אטיוט לא חתימי. ויש לומר שמא אין רגילין להניח חלק כל כך תחת השטר. ועוד יש לומר דמטייט הגליון. מן הצד למעלה מן העדים כו' ככתוב בתוספות לעיל. הרא"ש ז"ל. ולקמן אכתוב לשון הרשב"א ז"ל בזה. ** צריך עיון אם כן ירבה עדים למעלה על גגו של עדים ויוסיף עוד שורה בגוף השטר נגד עדים הנוספים. ואם תאמר העדים יגידו מה נעשה אם יהיו במדינת הים ועוד אם נסמוך על העדים הלא אם יחתמו כסדרם יכולים גם לן להעיד כי לא היו עוד עדים אחרים. ויש לומר אם יחתמו כסדרן יכול לומר לרבות עדים עבידי וכל אחד מעיד על ענין אולם אם העדים המעידים בתחלה הם חותמים תחלה על תחלת סדור השטר נגד גג שורה אחרונה לא יחתמו עליהם עדים אחרים שלא יהיו מוכחשים ~העדים החתומים בתחלה.

2 אנא לרבות בעדים קא עבדי. והא דלא משני הכא כל כי האי גוונא אין מקיימים אלא מעדים שלמטה כדמשני לקמן משום דבשלהי פרק הזורק אמרינן דמקושר מכל תלתא מקיימים. מיהו תימה אמאי לא משני דמטייט ליה תחת העדים. איכא למימר גזרה משום זמנין דלא מטייט ליה. עדים מלמטה למעלה קחתמי ומתחילים לכתוב מאחריו כנגד שיטה אחרונה זה אחר זה. ואם תאמר אכתי יכול לכתוב בפנים מאי דבעי ויחתום עדים מבחוץ כנגד מה שכתוב מבפנים ויקויים באינך תלתא סהדי **. ושמא אין כל כך חלק מעבר לדף לכתוב האשרתא ושיעור חתימת עד אחד הנוסף. הרא"ש ז"ל.

3 וליחוש דילמא מתרמיא ריעותא בשיטה אחרונה וגאיז לה לשיטה אחרונה כו'. קשיא לי אמאי לא תריץ ליה דעדים באורך כל השיטה השטר חותמים אלא שהם חותמים כמי שרוצה לכתוב מסוף השטר לתחילתו לאורך ותו ליכא למיחש למידי דאי גאיז לכולה חתימותא דסהדא גאיז ולהחתים אחרים על גביו אין לחוש כמו שכתבנו למעלה שאין אותם שהם טפלה חותמים על גבי אותם שהם עיקר העדות וניחא ליה דאכתי איכא למיחש דילמא מחתים סהדי אחריני בתר הנך קמאי ומשום ריעותא דשטר אחרונה באחרונה גאיז ליה לכוליה סהדא קמא שכבר יש לו עדים אחרים שהם משלימים את השטר אבל השתא שחתימת העד הולכת לארכו של שטר אין הדבר עשוי דגאיז כנגד כל אורך חתימתו שנמצא מסלק מן השטר ארבעה או חמשה שיטים ואין הדבר מצוי שלא יתקלקל השטר בכך אבל לסופו של שטר בלבד הוא שיש לחוש והיינו דקאמרי וליחוש דילמא מתרמיא ריעותא בשיטה אחרונה דלטפי מהכי ליכא למיחש. ואם תאמר ולמה ליה לדחוקי כולי האי לימא ליה דלעולם עדים כסדרן חתימי אלא דגאיז ליה לכולי

4 גליון כי היכי דלא מצי לזיופי ולאוסופי. יש לומר דאי אפשר דהא בעי למכתב ליה אשרתא דדייני שהיא נכתבת מתוכה וכדתניא בתוספתא דשביעית פרוזבול המקושר העדים חותמים מבחוץ והדיינים חותמים מבפנים. הר"ן ז"ל.

5 דכתב ראובן בן בחד דרא ויעקב עלויה. ואית דגרסי ראובן בן בחד דרא ויעקב עד בחד דרא. וליחוש דילמא גאיז ליה לראובן בן ומתכשר ביעקב עד. ואם תאמר ולישני דחתים בשני גיטין שיטין ראובן בן יעקב עד. ויש לומר דלא חציף איניש למכתב שמה דאבוה תותיה דידיה. תוספות.

6 ** צריך עיון שטר מקושר צריך שלשה עדים מתחלה. אולי צריך לומר באינך ד' סהדי.

7 מר זוטרא אמר למה לך כולי האי כו'. פירש הקונטרס כיון שיתחילו לחתום בשוה זה תחת זה שלשתן כנגד שיטה אחת אחרונה אין יכול לקצוץ ריעותא דסוף השיטה שהרי אין העדים שמותם שוין וכי גאיז תיבה משם הראשון אם כן קוצץ יותר או פחות משם השני ויהיה ניכר החתך. ולא נהירא דאם כן עיקר התירוץ אינו בספר שהרי מעיקרא קמשמע לן הך מילתא דבעינן שיהיו כלים בשיטה אחרונה. ונראה לפרש דלמר זוטרא כסדרם חתימי ובעי שיהא כל העדים החתומים במקושר חתומים בשיטה אחת כנגד שיטה אחרונה והשתא לא יוכל להוסיף מידי וגם ליכא למיחש דילמא גאיז. תוספות.

8 אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן כל המחקין. עיין מה שכתב הרשב"א ז"ל. והר"ן חולק עליו וזה לשונו: ודברי תימה הן אצלי שאם כן לקתה מדת הדין ורואה אני בגמרא דחיישינן לכיוצא בזה דאמרינן וליחוש דילמא מתרמיא ריעותא בשיטה אחרונה וגאיז לה לשיטה אחרונה ואם כדברי הרב ז"ל כי היכי דחיישינן דילמא גאיז למה לא ניחוש דילמא מחיק וכתב מאי דבעי ולא עוד אלא שיש לחוש יותר במחק שיכול להזדייף בכל השטר מחששא דגזיזה שאין לחוש לה אלא בסוף השטר וכמו שכתבתי למעלה וכיון דלגזיזה חיישינן כל שכן דחיישינן למחיקה. ואלו הראיות שהביא ז"ל איני רואה בהם ראיה של כלום דמאי דאמרינן במקושר לא אמרו מחק פסול אלא במקום שריר וקיים קאי אריש מילתיה דרבי יוחנן דאמר מחק פסול ואף על פי שמקויים ומסיים בה הכל שריר וקיים דלא אמרו מחק פסול כלומר היכא שמקויים אלא במקום שריר וקיים אבל שלא במקומו כיון שמקויים כשר דליכא למיחש למידי ואדרבה משם יש ללמוד הפך דברי הרב ז"ל דכיון דפסלינן מחק במקום שריר וקיים אף על פי שמקויים אלמא אין תופסים את המחק כמי שאינו אלא חוששים למה שאפשר שהיה כתוב במקומו דהיינו שריר וקיים וכיון שאנו חוששים לשריר וקיים שהוא חששו של מקושר למה לא נחוש כיוצא בו לתנאי בכל השטרות. וכן זו שהביא ראיה ממה ששנינו בתוספתא שטר שיש בו תלוי או מחק מגופו פסול שלא מגופו כשר אינה ראיה דהכי קאמר שאם נמחקה אות אחת או תיבה אחת במקום שאינו גופו של שטר אלא באותן לשונות שכותבים לשופרא דשטרי שאין מקום לחוש לתנאי ולא לשום ריעותא של שטר כשר. וכן זו שהביא מאביי דכפתיה לההוא גברא ולא אמר מנפשיה בפרדיסא הוה כתיב ביה כיון דחזא דגריר אינה ראיה דילמא ההוא פורתא דגגיה דבית גרריה ההוא גברא בענין שלא היה ניכר לאביי שהרבה בקיאים בדבר למחוק דבר מועט שלא יהא ניכר או שמא אותו שטר היה כתוב הוא ועדיו על המחק וההוא גברא מחק פעם אחרת גגיה דבית ובאותו משהו לא היה מבחין בין נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים אלא שמתוך שראה אביי אמתלא דרויח ליה עלמא לוא"ו כפתיה ואודי אבל ודאי כל שטר יש בו מחק שאינו מקויים תולים בו ריעותא בכל מה שאפשר שהיה כתוב בו אלא שאם הוא במקום שאי אפשר לתלות בו ריעותא כלל כשר וזו היא ששנינו בתוספתא שלא מגופו כשר. כן נראה לי. עד כאן.